הסכסוך הישראלי-פלסטיני
סכסוך בין מדינת ישראל לבין הערבים הפלסטינים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסכסוך הישראלי־פלסטיני (בערבית: النزاع الفلسطيني-الإسرائيلي - הסכסוך הפלסטיני־ישראלי, או القضية الفلسطينية - "הסוגיה הפלסטינית"), הקונפליקט הפלסטיני–ישראלי, הוא סכסוך בין תושביה היהודים של ארץ ישראל (היישוב), ובהמשך גם מדינת ישראל שהקימו לבין ערביי ארץ ישראל (פלסטינים). העמדה המקובלת היא שראשיתו של הסכסוך בהצהרת בלפור הבריטית ב-1917.[1] ואולם, יש המחשיבים שההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, תחילתה בשנת 1860, אז הוקמה משכנות שאננים - השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. כך למשל נמנים באופן רשמי נפגעי פעולות האיבה, החל משנה זו. אך זאת על אף שהיהודי הראשון שנרצח בידי מתנקשים ערבים בשטחי ארץ ישראל הוא הרב אברהם שלמה זלמן צורף שנרצח בשנת 1851.
שיחות בין ישראל לרשות הפלסטינית, שארם א-שייח', 14 בספטמבר 2010 | |||||
מלחמה: הסכסוך הישראלי-ערבי | |||||
סוג העימות | סכסוך מתמשך | ||||
---|---|---|---|---|---|
תאריכים | 2 בנובמבר 1917 – הווה (106 שנים) | ||||
קרב לפני | Intercommunal conflict in Mandatory Palestine | ||||
מקום | ארץ ישראל | ||||
עילה | הצהרת בלפור | ||||
תוצאה | מתמשך | ||||
| |||||
סכסוך זה בין שני חלקי האוכלוסייה היושבים בארץ ישראל, יהודים וערבים, החל לפני הקמת מדינת ישראל, והמשיך בעוז לאחריה. אף שהמונח "פלסטינים" במשמעותו המקובלת כיום לא היה בשימוש לפני הקמת המדינה – מורחבת כיום משמעות הביטוי "הסכסוך הישראלי-פלסטיני" אף לתחילתו של הסכסוך בין היהודים לערבים בארץ ישראל. והוא כולל גם את המאבק בין יהודי ארץ ישראל לבין ערביי ארץ ישראל במהלך שלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ותקופת המנדט הבריטי.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אף במשמעותו המורחבת כאמור, הוא למעשה לבו של הסכסוך הישראלי-ערבי הרחב יותר.
שש סוגיות עיקריות, העומדות כיום במוקד המחלוקת בין הצדדים הן - גבולות הקבע, מעמד הפליטים הפלסטינים (זכות השיבה), השליטה בירושלים ובהר הבית, חלוקת משאבי המים, ההתנחלויות והסדרי הביטחון.
במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים ליישוב הסכסוך, כגון תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. מרבית ההצעות ניסו לקדם פתרון קבע אשר כרוך ביצירת אוטונומיה פלסטינית (למשל תוכנית האוטונומיה) או מדינה פלסטינית לצד מדינה יהודית עצמאית (עד 1948) או לצד מדינת ישראל (אחרי הקמתה), הידוע כפתרון שתי המדינות. פתרון אחר שהוצע ליישוב הסכסוך הוא "פתרון מדינה אחת" שלפיו כל ארץ ישראל המערבית כולל רצועת עזה ויהודה ושומרון תהפוך למדינה דו לאומית, תוך שליטה מוגברת של אחד הצדדים או שלטון שוויוני. הניסיונות לא צלחו בשל חילוקי דעות בתחומים רבים על אופי הפתרון וכן בשל אי אמון הדדי בין הצדדים. מאפיין בולט בסכסוך הוא גילויי הטרור הקשים מהצד הפלסטיני, אשר קיימים כמעט לכל אורכו של הסכסוך. הלחימה מבוצעת על ידי צבאות סדירים, כוחות צבאיים למחצה, תאי טרור ויחידים. הסכסוך הוביל לאורך השנים למספר רב של הרוגים בקרב האוכלוסייה האזרחית בשני הצדדים.
גורמים בינלאומיים בולטים מעורבים בניסיונות לפתרון הסכסוך. שני הגורמים העיקריים המעורבים במשא ומתן הם ממשלת ישראל וארגון אש"ף, קודם הקמת הרשות הפלסטינית, והרשות מאז הקמתה. מתווכים בין הצדדים נציגות בינלאומית המכונה הקוורטט לענייני המזרח התיכון אשר מורכב מנציגים מארצות הברית, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם.
הסכסוך ידע עליות ומורדות והגיע לשיאו לאחר מתקפת הפתע של חמאס על ישראל, מתקפה שהובילה למלחמת חרבות ברזל.