לוחמי חרות ישראל
מחתרת עברית בארץ ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לוחמי חרות ישראל (בראשי תיבות: לח"י) היתה מחתרת עברית בארץ ישראל שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 ועד אחרי הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. מטרתה המוצהרת של המחתרת הייתה לשחרר את ארץ ישראל מידי השלטון הבריטי באמצעות מלחמה ולהקים בה מדינה יהודית.
תקופת הפעילות | 1940–1948 (כ־8 שנים) |
---|---|
אידאולוגיה |
ציונות רוויזיוניסטית לאומנות[1][2][3][4] |
קבוצות אתניות | יהודים |
מייסדים | אברהם שטרן |
מנהיגים | |
מדינה | ישראל |
הבא | צבא הגנה לישראל |
מתנגדים |
|
קרבות | |
מקימי הארגון היו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. תחילה, הלח"י חיפש ברית עם מדינות הציר איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית, במלחמה בכובש הבריטי.[5][6][7] לאחר מותו של מייסד הארגון אברהם שטרן ב-1942, החלה ההנהגה החדשה של לח"י לתמוך בברית המועצות של יוסיף סטלין וב"בולשביזם לאומי" (National Bolshevism).[8][9][10]
דרך פעולתו העיקרית של לח"י הייתה התנקשויות בבכירי ממשלת המנדט והצבא הבריטי. לח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט נגדה פעל, ובעקבות רצח ברנדוט – גם על ידי ממשלת ישראל. החוק המגדיר אותם כארגון טרור בוטל בשנת 1979.[11] הארגון ראה בביצוע של פעולות כנגד נציגים[12] כלי לגיטימי והכרחי להגשמת החזון הציוני.[12][13]
בשנת 1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של ארגון לח"י, וראתה בו גוף לוחם שסייע בהקמת המדינה. באותה שנה נוצר "אות הלח"י", שהוענק לחברי המחתרת.