אינפורמליזם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אינפורמליזם הוא מונח בתולדות האמנות שנטבע בצרפתית על מנת לתאר מספר גישות לציור מופשט משנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20.[1] המונח כולל את כל זרמי ההפשטה שהתפתחו בצרפת וביתר מדינות אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, זאת בדומה לאקספרסיוניזם המופשט האמריקאי.[2] בתוך זרם האינפורמליזם ניתן לאפיין מספר מגמות סגנוניות מובחנות, כגון ההפשטה הלירית, ציור החומר, אסכולת פריז, טאשיזם ואכזריות ארט. המונח שימש את מבקר האמנות הצרפתי, מישל טאפיה, בספרו משנת 1952, "Un Art Autre", על מנת לתאר סגנונות אמנותיים שהמשותף להם הוא התבססות על תהליכים אמנותיים לא פורמליים שלעיתים קרובות כרוכים בשימוש במחוות. טאפיה כינה אמנות זו כ"אחרת" (art autre) מפני שראה בה כמסמנת שבר ביחס למסורת הציורית הקודמת לה (הכינוי ניתן בהתייחס לאמנות מופשטת לא גאומטרית).[2][3]
באותה שנה בה פורסם ספרו של טאפיה הוצגה בפריז תערוכה בשם "אמנות אחרת" ("Un Art Autre"). בתערוכה הציגו האמנים הבאים: קרל אפל אלברטו בורי, ווילם דה קונינג, ז'אן דבופה, ז'אן פאטריה, ז'ורז' מתיו, ז'אן-פול ריופל וולס (אלפרד אוטו וולפגנג שולץ). אמנים חשובים נוספים שלקחו חלק בזרם זה הם: הנרי מישו, הנס הארטונג ופייר סולאז'.[3]