אסכולת פריז
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אסכולת פריז (בצרפתית: L'École de Paris) היא תנועה אמנותית, שמרכזה היה בפריז ושפעלה במאה ה-20.
אסכולה זו כונתה כך, לא רק על שם מקום פעילותה, אלא כדי להבדילה מהאקספרסיוניזם, שפעל בעיקר בגרמניה. על פי רוב היא מהתאפינת בפיגורטיביות. אפיון נוסף הוא שהקוביזם הותיר את רישומו על כל האומנים בעלי שיעור הקומה באסכולה זו. למעשה ייחודה לא בכך שהיא הציגה סגנון מיוחד; כי אם ניתן להגדירה, כתופעה. תופעה זו מתאפיינת בכך שאומנים בעלי רקעים שונים באים ומתקבצים יחד לתוך מקום מסוים, כדי ליצור אמנות. לא זאת בלבד שאומנים אלו היו בעלי תחומי התעניינות מגוונים, כי אם הם היו צעירים ברובם כשהגיעו לפריז, קיימו יחסי ידידות האחד עם השני והרבו לנסוע – כלומר היו בעלי יכולת הפריה הדדית גבוהה. אסכולה זו שמרכזה היה ברובע מונפרנאס תרמה במידה רבה לעושר ולברק התרבותי של פריז. כמו כן, היא הטביעה את חותמה לא רק על האומנויות הפלסטיות, כי אם בכל תחומי האומנות ואף בשדה הגסטרונומיה וחייטות העילית.[1]
אסכולה פריז פעלה במרץ רב בעיקר בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה. אבל למעשה פועלה החל עוד בתחילת המאה ה-20, ונמשך לכל אורך המאה ה-20 – עד שנפטרו גדולי יוצריה. הצלחתה האדירה של אסכולת פריז נזקפת לפעולתם של הזרים בעיר, אשר בין שתי מלחמות העולם, מתוכם היהודים מנו כחמש מאות איש. אמנים אלו התקבצו ובאו לפריז מכל קצות תבל, מארצות הברית ואמריקה הדרומית אבל בייחוד מארצות אירופה – איטליה, הונגריה, ליטא, ספרד, פולין, רומניה, רוסיה ושוודיה.[2]