אתיופיה (מיתולוגיה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אתיופיה העתיקה (ביוונית עתיקה: Αἰθιοπία, תעתיק מדויק: איתיופיה) מופיעה לראשונה כמונח גאוגרפי במסמכים קלאסיים בהתייחס לאזור הנילוס העליון, כמו גם לאזורים מסוימים דרומית למדבר סהרה. האזכור המוקדם ביותר שלה הוא ביצירותיו של הומרוס: פעמיים באיליאדה[1] ושלוש פעמים באודיסיאה.[2] ההיסטוריון היווני הרודוטוס משתמש במינוח במפורש כדי להתייחס לאזורים באפריקה שהיו ידועים אז בתוך גבולות העולם המיושב.[3]
בעת העתיקה הקלאסית, "אפריקה" (או "לוב" העתיקה) התייחסה למה שמכונה כיום המגרב ומדרום למדבר הלובי וסהרה המערבית, כולל כל אדמות המדבר שממערב לנהר הנילוס הדרומי. הידע הגאוגרפי של היבשת הלך וגדל בהדרגה, עם יומן המסע היווני מהמאה ה-1 לספירה, פֶריפְּלוּס הים האריתראי (אנ') (פריפלוס - קובץ הוראות ניווט בים), המתאר אזורים לאורך הים האדום (הים האריתראי).
השם היווני Αἰθιοπία (מ-Αἰθίοψ, "אתיופס", "אתיופי") היא מילה מורכבת, הנגזרת משתי המילים היווניות, αἴθω + ὤψ ("איתו", "אני שורף" + "אופס", "פנים"). על פי הספרייה הדיגיטלית של פרסאוס, הכינוי מתורגם כ"פרצוף-שרוף" בצורתו כשם עצם וכ"חום-אדום" בצורתו כשם תואר. הוא שימש כמונח מעורפל לאוכלוסיות כהות עור מאז תקופתו של הומרוס.[4] הוא הוחל על אותן אוכלוסיות כהות עור, שהגיעו לטווח התצפית של הגאוגרפים הקדומים, כלומר בעיקר במה שהיה אז נוביה, ועם התפשטות הידע הגאוגרפי, הורחב לאזורים מסוימים אחרים מתחת לסהרה.