היפרבוראה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
היפרבוראה (ביוונית: Υπερβορεία) הייתה ארץ אגדית המוזכרת במסורות של יוון העתיקה ואחר כך גם של רומא העתיקה. משמעות שמה לפי המסורת היא "מעבר לרוח הצפונית" - מעבר לבוריאס - ὑπέρ Βορέᾱ מצד שני קיימת מילה צפון-יוונית - "בוריס" (βόρις) שמשמעותה "הר" ולפי מובן זה "היפרבוראה" יכולה להתפרש כ"מעבר להר". יש מלומדים הרואים בשם היפרבוראה - נגזרת מ - ὑπερφέρω - להעביר.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
תושבי ארץ זו נקראו "היפרבוראים" (ביוונית: Ὑπερϐόρεοι).
(בתרגום מילולי: ״אנשים החיים מעבר לרוח הצפון״). מוצגים באגדות יוון כמתענגים על קיום אוטופי.
היפרבוראה מוזכרת לראשונה במאה ה-8 לפנה"ס במחזור "האפיגונים" ובשירת הסיודוס.
אלקאיוס הזכיר את הברבורים הקדושים שהסיעו את האל אפולון, אחרי שנולד, מן האי דלוס אל ארץ ההיפרבוראים, ומשם כעבור שנה לדלפי. פרט לאפולון ביקרו בהיפרבוראה גם תסאוס ופרסאוס.
הועלו השערות רבות על מיקומה האפשרי של ארץ זו, אם כי נראה שניסיונות כאלו נועדו לכישלון מפני שהיפרבוראה ייצגה בעיני היוונים הקדומים מעין גן עדן רחוק בלתי מוגדר בבירור, מושבם של המאושרים. הרודוטוס ופליניוס הזקן סיפרו שההיפרבוראים חיו עד גיל 1,000 באושר מוחלט.
בסביבות 470 לפנה"ס, כפי שהצביעה עדותו של הרודוטוס וכן מטבע קדום שנמצא, במטאפונטו שבאיטליה קם פולחן של האל "אפולון ההיפרבוראי".
סיפור ארץ היפרבוראה משך עניין מאוחר יותר אצל מלומדים רבים, לרבות בתקופה המודרנית. יוהאן מתיאס גסנר היה הראשון חקר את הנושא בשנת 1759. בסביבות 1890 התעניין היסטוריון הדתות ארווין רודה בקשר בין ההיפרבוראים למרפאים האגדיים אבאריס ואריסטאס. קרל מוילי שחקר את הקשרים בין היוונים לסקיתים ראה במראפים אלה, כולל באבאריס המכונה גם "הסקיתי", נציגים של זרם שמניסטי קדום.
הלנה בלבצקי דיברה בספרה "תורת הסוד", או "הדוקטרינה הסודית", על יבשת היפרבוראה ועל תושביה.