השפל הארוך
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השפל הארוך היה מיתון כלכלי עולמי, שהחל ב-1873 ונמשך עד מרץ 1879, או 1896, תלוי במדדים שבהם נעשה שימוש.[1] זה היה המיתון החמור ביותר באירופה ובארצות הברית, שחוו עד אז צמיחה כלכלית חזקה שניזונה על ידי המהפכה התעשייתית השנייה בעשור שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. המאורע זכה לכינוי "השפל הגדול" באותה תקופה, והוא החזיק בכינוי הזה עד השפל הגדול של שנות ה-30 של המאה ה-20. למרות תקופה של דפלציה והתכווצות כללית, לא התרחשה הידרדרות כלכלית חמורה כמו בשפל הגדול.[2]
בתקופה זו בריטניה הגדולה נפגעה הכי קשה ואיבדה חלק מההובלה התעשייתית הגדולה שלה על הכלכלות של אירופה הקונטיננטלית.[3] עוד בזמן התרחשות האירועים ומעט לאחריהם, הדעה הרווחת הייתה שהכלכלה הבריטית חוותה שפל מתמשך מ-1873 ועד לשנת 1896, ומספר מאמרים מתייחסים לתקופה כאל השפל הגדול של 1873-1896, עם הפסדים פיננסיים ותעשייתיים שהתחזקו על ידי מיתון ארוך במגזר החקלאי (אנ').[4]
בארצות הברית, מתייחסים ההיסטוריונים לשפל של 1873–1879, שהתחיל בבהלה של 1873, ואחריה הבהלה של 1893, שנתנה את האות לסיום עידן של שגשוג. הלשכה הלאומית למחקר כלכלי של ארצות הברית מתארכת את ההתכווצות בעקבות הבהלה שנמשכה מאוקטובר 1873 עד מרץ 1879. לאחר 65 חודשים, זוהי ההתכווצות הארוכה ביותר שזוהתה על ידי הלשכה, המאפילה על 43 חודשי ההתכווצות של השפל הגדול.[5][6] בארצות הברית, מ-1873 עד 1879, 18,000 עסקים פשטו רגל, כולל 89 חברות מסילות ברזל[7] וב-1878 האבטלה הגיעה לשיעור שיא של 8.25%.[8]