טיוטה:משפט ההדחה של ביל קלינטון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפט ההדחה של קלינטון הוא משפט שהתקיים במהלך הקדנציה השנייה של נשיא ארצות הברית ה-42, ביל קלינטון, על ידי הקונגרס של ארצות הברית בעניין שני אישומים כנגד קלינטון.
את ההליך יזם בית הנבחרים של ארצות הברית בדצמבר 1998 והוביל למשפט בסנאט בנוגע לשני אישומים נגד הנשיא קלינטון - עדות שקר ושיבוש הליכי משפט.[1] האשמות האלו נבעו מהתביעה של פאולה ג'ונס בגין הטרדה מינית מצד קלינטון. קלינטון זוכה לאחר מכן מהאישומים ב-12 בפברואר 1999 על ידי הסנאט.[2] שני ניסיונות אחרים להדחה - עדות שקר והתעללות בכוח, נכשלו בבית הנבחרים.
קנת' סטאר היה אחראי על החקירה והעביר את הראיות לוועדה השופטת בבית הנבחרים. התובע הראשי דייוויד שייפרס וצוותו סקרו את החומר וקבעו שיש עדויות מספיקות להדיח את הנשיא. כתוצאה מכך, החל המשפט נגד הנשיא קלינטון.
המשפט בסנאט התחיל מיד אחרי כינון הקונגרס ה-106 של ארצות הברית, כאשר המפלגה הרפובליקנית מחזיקה בכ-55 מושבים בסנאט. כ-67 סנאטורים נדרשים על מנת להדיח את הנשיא מתפקידו. 50 סנאטורים הצביעו בעד הדחת הנשיא קלינטון באשמת שיבוש הליכי המשפט וכ-45 סנאטורים הצביעו בעד הדחת הנשיא קלינטון מתפקידו באשמת עדות שקר. אף סנאטור מטעם המפלגה הדמוקרטית, מפלגתו של הנשיא קלינטון, תמך בהדחתו. קלינטון, כמו הנשיא ה-17 אנדרו ג'ונסון, זוכה מכל האישומים במשפט.