כליאה המונית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כליאה המונית (באנגלית: Internment) היא כליאה של אנשים, בדרך כלל בקבוצות גדולות, ללא כתב אישום[1] וללא כוונה להגיש כתב אישום.[2] המונח משמש בעיקר לכליאה של "אזרחי אויב בזמן מלחמה או חשודים בטרור".[3] לפיכך, אף על פי שמשמעות המונח היא מאסר, השימוש בו מתייחס לכליאה מונעת ולא לכליאה לאחר שאדם הורשע בפשע כלשהו. השימוש במונח Internment נתון לוויכוח ולרגישויות פוליטיות.[4] המילה משמשת מדי פעם גם לתיאור נוהג של מדינה נייטרלית לעצור צבא וציוד לחימה בשטחה בתקופות מלחמה, על פי אמנת האג משנת 1907.[5]
כלואים עשויים להיות מוחזקים בבתי כלא או במתקנים המכונים מחנות מעצר (הידועים גם כמחנות ריכוז). מקור המונח מחנה ריכוז הוא במלחמת עשר השנים הספרדית-קובנית כאשר כוחות ספרדים עצרו אזרחים קובנים במחנות על מנת להילחם ביתר קלות בכוחות הגרילה. בעשורים הבאים, הבריטים במלחמת הבורים השנייה והאמריקאים במלחמתם בפיליפינים השתמשו במחנות ריכוז.
המונח "מחנה ריכוז" או "מחנה מעצר" מתייחס למגוון מערכות שונות בחומרה, בשיעור התמותה ובארכיטקטורה. המשותף להן הוא שהאסירים מוחזקים מחוץ לשלטון החוק.[6] מחנות השמדה, שמטרתם העיקרית היא הרג, מכונים באופן לא מדויק גם "מחנות ריכוז" (Internment).[7]
ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מגבילה את השימוש במעצר, כאשר סעיף 9 קובע: "אף אחד לא יהיה נתון למעצר שרירותי, לעיכוב או לגלות".[8]