לותאר הראשון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לותאר הראשון או לותר הראשון (בהולנדית ולטינית מימי הביניים: Lotharius; בגרמנית: Lothar; בצרפתית: Lothar; באיטלקית: Lotario; 795 – 29 בספטמבר 855) היה קיסר (817–855, שלט בשיתוף עם אביו עד 840), וכן מושל בוואריה (815–817), מלך איטליה (818–855) ופרנקיה התיכונה (840–855).
לידה |
795 Altdorf, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
29 בספטמבר 855 (בגיל 60 בערך) Prüm, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה | ||||||
מדינה | האימפריה הקרולינגית | ||||||
מקום קבורה | Prüm Abbey | ||||||
בן או בת זוג |
Ermengarde of Tours Doda | ||||||
השושלת הקרולינגית | |||||||
| |||||||
לותאר היה בנם הבכור של הקיסר הקרולינגי לואי החסיד ואשתו ארמנגרדה מהסבאי, בתו של אינגרמן הדוכס מהסבאי. בכמה הזדמנויות הוביל לותאר את אחיו המלאים פפין הראשון מאקוויטניה ולודוויג הגרמני במרד נגד אביהם כדי למחות נגד הניסיונות להפוך את אחיהם למחצה קרל הקירח ליורש משותף לנחלות הפרנקים. עם מות האב, קרל ולודוויג חברו כוחות נגד לותאר במלחמת אזרחים בת שלוש שנים (840–843). המאבקים בין האחים הובילו ישירות להתפרקות האימפריה הפרנקית שהקים סבם קרל הגדול, והניחה את היסודות להתפתחותן של צרפת וגרמניה המודרנית.[1]