מאגמה
חומר סלעי מותך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מאגמה (מיוונית: Μάγμα – בצק או משחה) היא סלע מותך וחם, בטמפרטורות שבין C° 600–1,300 ולעיתים אף בין C° 1,600–1,800, הנוצר בעומק כדור הארץ בתהליכי התכה שונים. כשמאגמה נפלטת אל פני השטח באמצעות התפרצות געשית, היא נקראת לבה. במאה ה-18 ניתן שם זה לנוזל הגעשי ששימש לרקיחת תמיסות שונות,[1] ובכימיה להכנת משחות. בפטרולוגיה נקראה המאגמה באותה עת "לבה תת-קרקעית".
למושגי יסוד נוספים בנושא גאולוגיה, ראו פורטל הגאולוגיה |
הרי געש ומאגמה נמצאים גם בכוכבי לכת ובירחים נוספים במערכת השמש. המאגמה עשויה להכיל בתוכה גבישי מינרלים ובועות גז, והיא נוטה להצטבר בתאי מאגמה לפני שהיא פורצת לפני השטח. התפרצות מאגמה מהרי געש נעשית דרך צינורות הזנה או דרך סדקים בקרום כדור הארץ. לאחר התפרצותה היא יוצרת סלעי יסוד געשיים, נקרשת בעומק לסלעים פלוטוניים, או חודרת לתוך סדקים בשכבות הקרום כמחדרים פלוטוניים דוגמת דייק וסיל.
המאגמה אינה אחידה בהרכבה ובהתנהגותה: לרוב מדובר בתערובות סיליקטיות בריכוזים שונים. סוגי מאגמה אחדים עשירים בגז מומס ובאדי מים, הגורמים להתפרצויות געשיות עזות וליצירת סלעים נקבוביים. סוגים אחרים, הדלים במומסים, זורמים מתוך הרי געש או מתוך סדקים בקרום ויוצרים סלעים חסרי-נקבוביות וסלעים אמורפיים. בהתקרשותה מתחת לפני השטח יוצרת המאגמה מגוון של סלעים ומחדרים פלוטוניים.
אזורי ההיווצרות של המאגמה מגוונים וכוללים אזורי הפחתה, בקעים יבשתיים, רכסים מרכז אוקייניים ונקודות חמות המצויות מעל תימרות מעטפת. על אף היווצרותה במגוון רחב של אזורים, ההתכה אינה של חומר מוצק לחלוטין: מרבית הקרום והמעטפת אינם מוצקים לחלוטין אלא ראידים[2] – "מוצקים זורמים" – מוצקים כביכול בעלי מרקם צמיגי.
בשל הקושי לחקור את המאגמה ישירות, רבים מן הנתונים המגדירים את היווצרותה, תכונותיה ואת התהליכים המתקיימים בה, לקוחים ממחקרים וולקנולוגיים של הרכב הלבה, ומבדיקות פטרולוגיות של הסלעים הנחשפים על-פני השטח. עם זאת, בשלושה מקרים נצפתה מאגמה אין סיטו (במקומה המקורי) במהלך קידוחים: פעמיים בהוואי[3] ופעם נוספת באיסלנד.