מרוץ החימוש הימי באמריקה הדרומית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בעשור הראשון של המאה ה-20 החל מרוץ חימוש ימי בין ברזיל, ארגנטינה וצ'ילה - שלוש הארצות העשירות והחזקות ביותר באמריקה הדרומית - כאשר ברזיל הזמינה מחברה בריטית שלוש אוניות מערכה מסוג דרדנוט. נכון לאותה העת היו הדרדנוט לחוד החנית של פיתוח הציים ברחבי העולם והן עלו בעשרות מונים ביכולותיהם המבצעיות על אוניות מערכה קודמות.
בתחילת המאה ה-20, הצי הברזילאי היה חלש ומוזנח לעומת מקביליו הצי הארגנטינאי והצי הצ'ילאני. הפרש זה התבטא באיכות ובכמות כלי השיט הפעילים הכוללת. ב-1904, הקונגרס הלאומי של ברזיל הצביע בעד העברת תקציב רחב היקף להביא לסיום ההפרש הקיים. תומכי מדיניות זאת טענו בעיקר כי מהלך שכזה יתרום לחיזוק יוקרתה ומעמדה הבינלאומי של ברזיל. על אף העובדה שמספר ספינות הוזמנו בידי ברזיל בין 1904 ל-1906, כניסתה לשירות של אה"מ דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי באותה השנה שינה את פני המערכה הימית ברחבי העולם. ממשלת ברזיל ביטלה עסקאות קודמות וריכזה את ההשקעות שלה בהזמנת שלוש אוניות המערכה מסדרת מינאס ז'ראיס מסוג דרדנוט מיצרן אוניות בריטי[hebrew 1]. עקב החשיבות הימית של הדרדנוט, קנייתם בידי ברזיל הובילה להתעניינות בינלאומית.
כאשר הגיעה השעה לתחילת בניית הדרדנוט השלישי של הצי הברזילאי מסדרת מינאס ז'ראיס, ההשקעה פגשה בקשיים חריפים: שפל כלכלי ומרד מלחים שכונה "מרד השוט" ב-1910. קשיים אלו, כמו גם עיקובים בבנייה שנוצרו עקב שינויים תכופים בעיצוב האונייה הובילו לשיקול מחודש של ההשקעות. לנוכח הקריסה הכלכלית של ספקות הייצוא הראשיות מברזיל, ולנוכח האפשרות שהאונייה תתגמד לעומת הפיתוח של סופר דרדנוטים, הוביל למכירת האונייה הלא שלמה לידי הצי העות'מאני ב-1914. במקביל לכך, לנוכח ההתעצמות הימית של ברזיל, ביטלו ארגנטינה וצ'ילה אמנה למניעת הרחבת הציים והזמינו מצידם אוניות מערכה מסוג דרדנוט גם כן: אוניות המערכה מסדרת ריבדאביה בעבור הצי הארגנטינאי ב-1910 ואוניות המערכה מסדרת אלמיראנטה-לאטורה בעבור הצי הצ'ילאני ב-1911. כל אחד מן הצדדים ניסה להקדים את שני היריבים האחרים באיכות הפיתוח, אם כי הספינות הארגנטינאיות היו שנויות במחלוקת במיוחד, והתמודדו עם התנגדות פוליטית מבית כמו גם זעם מתכנני הספינות מהתהליך הרב-סבבי שבו נעזרה ארגנטינה לבחירת העיצוב של הספינות החדשות עבור הצי שלה.
מלחמת העולם הראשונה בלמה בפועל את מרוץ החימוש הימי של ברזיל, ארגנטינה וצ'ילה, שכן לפתע מצאו עצמן שלוש הארצות ללא האפשרות להזמין אוניות חדשות ממפתחים אשר מעבר לים. המלחמה עצרה את פיתוח הרישאלו, הסופר דרדנוט הברזילאי, עוד כשהייתה בשלבי שרטוט. שני דרדנוט של הצי הצ'ילאני נמכרו לבריטים לתקופת המלחמה, ואחד מהם נקנה מחדש בידי צ'ילה מאוחר יותר. מכיוון שאוניות הדרדנוט שפותחו בעבור ארגנטינה פותחו בארצות הברית - שהייתה למדינה נייטרלית בתחילת המלחמה - הם נכנסו לשירות הצי הארגנטינאי על כל מקרה ב-1915. לאחר המלחמה, שאיפות חימוש ימי מחודש מטעמן של ברזיל וצ'ילה קראו לבניית סוג חדש של דרדנוט, אך שאיפות אלו מעולם לא התממשו.