ניו אינגלנד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ניו אינגלנד (באנגלית: New England – "אנגליה החדשה") הוא אזור גאוגרפי בקרן הצפונית-מזרחית של ארצות הברית, המכיל שש מדינות: ורמונט, מיין, מסצ'וסטס, ניו המפשייר, קונטיקט ורוד איילנד. העיר בוסטון, הגדולה מבין ערי האזור, נחשבת למרכז העסקי והתרבותי של ניו אינגלנד. כינוי נפוץ לתושבי המקום הוא יאנקים.
ערך זה עוסק באזור בצפון-מזרח ארצות הברית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ניו אינגלנד (פירושונים).
עובדות מהירות מדינה, מדינות בחבל ארץ ...
| |||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||
---|---|---|---|
מדינות בחבל ארץ |
ורמונט ורמונט מיין מיין מסצ'וסטס מסצ'וסטס ניו המפשייר ניו המפשייר קונטיקט קונטיקט רוד איילנד רוד איילנד | ||
העיר הגדולה | בוסטון | ||
על שם | אנגליה | ||
שטח | 186,458 קמ"ר | ||
‑ הנקודה הגבוהה | הר וושינגטון | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בחבל ארץ | 14,845,063 (2019) | ||
קואורדינטות | 44°N 71°W | ||
אזור זמן | אזור זמן מזרחי | ||
סגירה
לניו-אינגלנד חלק מכריע בהקמת ארה"ב. המושבות הבריטיות שהיוו את ניו-אינגלנד, היו חלק משמעותי מ- 13 המושבות הראשונות. המרד האמריקני פרץ בבוסטון. לדתיות המיוחדת של ניו-אינגלנד, ולמאפיינים הדמוקרטיים של האזור, היתה השפעה מכרעת על עיצוב הזהות הלאומית האמריקנית. [1]
בימינו ניו אינגלנד נחשבת בעיני רבים כמרכז הליברליות האמריקאית, וכמעוזה של המפלגה הדמוקרטית.