פיצול האימפריה המונגולית
אירוע היסטורי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פיצול האימפריה המונגולית החל בשנת 1259 עם מותו של מונגקה חאן ללא יורש מתוכנן, באופן שגרם לתחילתה של מלחמת אזרחים בין שני אחיו הצעירים על תואר הח'אן הגדול. מלחמת האזרחים הזו חפפה עם מלחמה בין הולאגו חאן שהסתכסך עם ברקה (אנ') על אידאולוגיה דתית ועל שטחים באזור הקווקז, במלחמת הולאגו-ברקה (אנ'). אותן מלחמות יחד עם מלחמות נוספות בין אצילים מונגולים החלישו את כוחו של הח'אן הגדול על האימפריה המונגולית כולה, עד שבשנת 1294 היא התפצלה לארבע חאנויות נפרדות: שושלת יואן בסין, השושלת האילח'אנית בדרום-מערב אסיה, החאנות של צ'אגאטאי במרכז אסיה, ואורדת הזהב במזרח אירופה.[1][2][3]
כבר בימי חייו של ג'ינגיס חאן הוא הקצה טריטוריות שנכבשו לאחרונה לארבעת בניו האהובים. ההקצאות נודעו כ־"אולוס" (Ulus) ופירושה "אומה" או "שבט" בטורקית,[4] כשהכוונה בפועל לשטח שניתן למישהו כמתנה לשלוט עליו. ארבעת בניו היו: ג'וצ'י, אוגדיי חאן, טולוי, וצ'אגאטאי חאן. ג'וצ'י, הבן הבכור, קיבל את הטריטוריה בצפון-מערב האימפריה שמאוחר יותר תתפתח לאורדת הזהב; אוגדיי חאן הפך לשליט באזור צפון שינג'יאנג של היום ומערב מונגוליה; טולוי, הבן הצעיר, קיבל את החלק המזרחי של מונגוליה ועוד חלקים גובלים בצפון סין; וצ'גאטאי חאן קיבל את כל מרכז אסיה, מה שיתפתח מאוחר יותר לחאנות של צ'גאגטאי. שניים מבניו של טולוי לקחו חלק בהקמת שתיים ממדינות הירושה, אלו היו קובלאי חאן, שהקים את שושלת יואן בסין, והולאגו חאן, שהקים את המדינה האילח'אנית בפרס ודרום-מערב אסיה.[5][6][7][8]
גם אחרי שנת 1294 קיסרי שושלת יואן הוכתרו כח'אנים גדולים על כל האימפריה, אך זה היה תואר סמלי בלבד, והאימפריה חולקה לארבע חאנויות שונות, שכל אחת עלתה ונפלה בזמנים שונים, רדפה אחרי האינטרסים האישיים שלה והתמודדה עם הבעיות שלה. כך, נוצרו מדינות הירושה של האימפריה המונגולית.