זנות ברומא העתיקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זנות ברומא העתיקה הייתה חוקית ומורשית על ידי החוק הרומי. גברים מכל מעמד חברתי היו חופשיים לעסוק בזנות וזנות גברית, ללא קשר למוסר,[1] כל עוד הפגינו שליטה עצמית ומתינות בתדירות ובהנאה ממין.[2] בתי בושת, אשר היוו חלק מתרבות רומא העתיקה, נחשבו כמקומות בילוי פופולריים עבור גברים רומאים.[2]
רוב עובדי המין היו שפחות או נשים חופשיות. עם זאת, לא ניתן לדעת מה היה האיזון בין זנות מרצון לזנות כפויה (אנ') ברחוב הרומאי. לפי החוק הרומי, כל העבדים נחשבו כרכוש פרטי של בעליהם, ולכן היה חוקי לבעליהם להעסיק אותם כעובדי מין. סרסרות וזנות נחשבו, לעומת זאת, כפעילויות מבישות וחסרות כבוד, והועסקים בהם הושמצו ברחוב הרומאי, ובפיכך גם הסתכנו באיבוד המוניטין ובזכויותיהם. ייתכן ובכדי שלא יאבדו את זכויותיהם, פטרונים ומשקיעים בעלי עבדים מינו עבדים או בני חורין כמנהלי ההשקעות שלהם.[3] נראה כי בזמן התנצרות רומא העתיקה במאה ה-4, בתי בושת נחשבו כאטרקציה תיירותית ברחוב הרומאי, וייתכן כי חלק מהם היו בבעלות המדינה.[4]
קיימת התייחסות לעיתים קרובות לעובדי המין בספרות הלטינית. היסטוריונים, כמו טיטוס ליוויוס וטקיטוס, הזכירו עובדי מין שרכשו מידה מסוימת של כבוד באמצעות התנהגות פטריוטית, שומרת חוק או אוארגטיסטית (אנ'). נערות ליווי מהמעמד הגבוה היוו דמויות ראשיות בקומדיות של טיטוס מאקיוס פלאוטוס. בשיריהם של המשוררים גאיוס ולריוס קאטולוס, הורטיוס, אובידיוס, מרטיאליס, יובנאליס וב-"סטיריקון" של פטרוניוס, היו התייחסויות בדיוניות או סאטירות לעובדי מין. ממצאים אריכאלוגיים של זנות ברומא העתיקה ניתן למצוא על אפיגרפיות, ציורי גרפיטי וציורי אמנות ארוטית בפומפיי והרקולנאום (אנ').[2]