120 הימים של סדום
ספר מאת המרקיז דה סאד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
120 הימים של סדום, או בית הספר להפקרות (בצרפתית: Les 120 journées de Sodome or l'école du libertinage) היא נובלה שנכתבה על ידי המרקיז דה סאד, בשנת 1785.
מהדורת 1931 | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | המרקיז דה סאד |
שפת המקור | צרפתית |
סוגה | נובלה |
נושא | סאדומאזוכיזם |
מקום התרחשות | פריז |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1785 |
תוארה הן כפורנוגרפית[1] והן כארוטית[2]. עלילתה מגוללת את סיפורם של ארבעה ליברטיניסטים אמידים, שהחליטו לחוות את הסיפוק המיני האולטימטיבי, כפי שהם ראו אותו, באורגיות. כדי לעשות זאת הם נסעו לטירה מרוחקת בלב היער השחור ולקחו עמם 36 אנשים, רובם נערים ונערות, שיועדו להיות קורבנותיהם. האצילים הזמינו ארבע מנהלות בתי בושת, והפצירו בהן לספר על חייהן והרפתקאותיהן. סיפוריהן העניקו לאצילים השראה, והם החלו להתעלל מינית בקורבנותיהם ולענות אותם. סבל הקורבנות הלך וגבר, עד שבתום הסיפור הם נרצחו בעינויים על ידי האצילים.
למרות שנכתבה בשנת 1785, פורסמה הנובלה רק בתחילת המאה ה-20[3]. בשנים האחרונות תורגמה הנובלה לשפות רבות, בהן אנגלית, יפנית, ספרדית, רוסית וגרמנית. היא נותרה שנויה מאוד במחלוקת, ועודנה מוחרמת על ידי מספר ממשלות בשל האלימות הפיזית והמינית הקיצונית שבה. למרות זאת נשארה הנובלה מקור עניין לסטודנטים ולהיסטוריונים.