בית המקדש השני
מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בית המקדש השני היה מקדש לאלוהי ישראל אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון ונחנך ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש מלך פרס,[1] בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהכרזת כורש. בית המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.
לפי המחקר ההיסטורי, המקדש נחנך בשנת 516 לפנה"ס בימי דריווש הראשון ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו (כולל שנות בנייתו) 420 שנים.[2] הפער הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".
בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את בית המקדש השני והר הבית. יוסף בן מתתיהו תיאר את מבנהו לאחר ששופץ והורחב בימי הורדוס.