טבריה
עיר בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טְבֶרְיָה[6] (בערבית: طبريا, תעתיק: טַבָּרִיַא; ביוונית עתיקה: Τιβεριάς, תעתיק: טיבריאס, במלרע; בלשון המשנה והתלמוד: טִבַרְיַא[7]) היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי ימה זו. מספר תושביה מוערך ב-2024 ב-50,215. שטח השיפוט שלה הוא כיום 16,280 דונם.
מדינה | ישראל ישראל | ||||||||||||||||||||||||
מחוז | הצפון | ||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | עירייה | ||||||||||||||||||||||||
ראש העירייה | יוסי נבעה | ||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | -200 מטר | ||||||||||||||||||||||||
תאריך ייסוד | 20 | ||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | יישוב עירוני 50,000–99,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 50,215 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 42 | ||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 3.5% בשנה | ||||||||||||||||||||||||
- מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 10.57 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 3,096 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות ארצי[2] | 73 | ||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[4] | 16,220 דונם | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 92 | ||||||||||||||||||||||||
(למפת ישראל רגילה) | |||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[5] |
4 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 175 | ||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.3980 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 137 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל טבריה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
www.tiberias.muni.il |
העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. על פי הברית החדשה, לאחר הקמת העיר פעל ישו באזור צפון הכנרת, ועל כן בנצרות נחשב האזור לקדוש. בטבריה ובסביבותיה קמו כנסיות רבות, והעיר הפכה למרכז לצליינות. בהיסטוריה היהודית, טבריה נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש, ביחד עם ירושלים, חברון וצפת, שבהן התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-19.
בין המאה ה-2 למאה ה-10 הייתה בטבריה אוכלוסייה יהודית גדולה ומפותחת, מרכז לכל יהודי ארץ ישראל. גדולי ישראל פעלו בעיר ונקברו בתחומיה, ובהם התנאים רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא, והשל"ה הקדוש, וכמו כן הועלו לטבריה עצמותיו של הרמב"ם, שנפטר במצרים, ונקבר בטבריה לפי צוואתו. קברים אלו מהווים היום מוקדי עלייה לרגל. בתקופת מסעות הצלב שימשה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 בכפר חיטים חרבה העיר, ובתקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר, ולשקם את חיי היהודים בה[8] ואכן הגיע לעיר וגם בנה בית הכנסת הקיים עד היום ליד הטיילת בטבריה. בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי. במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי כוחות "ההגנה", והאוכלוסייה הערבית פונתה על ידי הבריטים.
כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על קדושתה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם מרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.