פורטל:תולדות עם ישראל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תולדות עם ישראל, או ההיסטוריה של היהודים, הם מכלול האירועים והתופעות של עם ישראל, אשר נחרתו בזיכרון הקיבוצי של האנושות. הם תוארו במגוון סוגות של יצירה וביטוי: בשירה ובסיפורת, במחקר האקדמי ובאמנות החזותית. אלו נוצרו במשך דורות רבים על ידי פשוטי העם ואליטות מנהיגות, ונשמרו בתודעה, במסורת ובאמצעי שמירה חומריים מדור לדור. ראשיתו של המחקר ההיסטורי האקדמי של עם ישראל, בראשית המאה ה-19 בתנועת חכמת ישראל; והמשכו בעבודתם של היסטוריונים ברחבי תבל, ועיקרו נערך בישראל מאז מחצית המאה ה-20.
תולדות עם ישראל כפי שנרשמו בחיבורים, מאז העת העתיקה, הושפעו ממסורות קדומות שנמסרו מדור לדור בעל פה ובכתב; אולם יתר על כך, ההיסטוריוגרפיה היהודית לדורותיה הושפעה מן העובדה שבעם ישראל, ולא בעם קדמון אחר, היה הציווי לזכור מצווה דתית מחייבת. תפיסת העולם היהודית אשר ייחסה משמעות מכריעה להיסטוריה, נלקחה אל הדתות הנצרות והאסלאם. ועל פיה ההיסטוריה היא התגלות רצונו של האל בעולם. החידוש שבה, בימים עברו, היה אפשרות למפגש בין האדם לבין האל במימד הזמן, ולא רק במימד המקום או הטבע. והגם, שהמועדים והחגים של עם ישראל קשורים למחזור השנה החקלאית, הם מעידים על אירועי העבר, שבו התחוללו המאורעות המכריעים והגדולים בתולדות האומה, בראשיתה. מימד הזמן והאירוע ההיסטורי שיש לזוכרו, ואף ללמוד ממנו אמונה, מופיע במקרא פעמים רבות; למשל, בדברי האל למשה לאסוף את בני ישראל העבדים במצרים ובמעמד הר סיני; מאורעות העבר השתמרו בשירה המקראית: שירת הים, בשירת דבורה בספר שופטים, ובשירת האזינו בספר דברים, בה נאמר: "זְכֹר ימות עולם בינו שנות דור ודור". לאחר חתימת הקנון המקראי, לא נכתבה כמעט היסטוריוגרפיה שיטתית ורחבת יריעה על ידי יהודים. חיבוריו של יוסף בן מתתיהו ממנהיגי המרד הגדול, אשר נעשה היסטוריון ברומא, הם קו פרשת המים. בימי הביניים כמעט ונאלם המופע ההיסטוריוגרפי היהודי העצמי והשיטתי. מספר חיבורים היסטוריים נכתבו על ידי יהודים מהמאה ה-5 ועד ראשית העת החדשה, נכתבו רובם בסוגה ההלכתית; כגון אגרת רב שרירא גאון ואגרת תימן של הרמב"ם. גירושי יהודי חצי האי האיברי, בשנים 1492-1497, שבהם גם התגלתה יבשת אמריקה, סימנו את ראשיתה של תקופה חדשה, במערב, כמו ביהדות העולם כולו. אולם התמורה הגדולה בהיסטוריוגרפיה היהודית העצמית, התחוללה במערב אירופה, במפנה המאות ה-18-ה-19. מאז המאה ה-19, התגברה הסקרנות והתעניינות אל בעבר הלאומי היהודי. זו התעצמה כחלק מן התמורות והמהפכות החברתיות והמדיניות בכלל האנושות, במערב, ובכלל זה בעם ישראל, מאז המאה ה-19, במאה ה-20 ואל המאה ה-21. תנועת ההשכלה גרמה לעליית קרנה של ההיסטוריה כחכמה שחובה ללמוד אותה, ואף כמדע ביסודם של תפיסות עולם ומשטרים חדשים, כגון לאומיות ומדינת לאום, קומוניזם ויחסים בינלאומיים. ההיסטוריוגרפיה היהודית שנכתבה מראשית העת החדשה על ידי יהודים ושאינם יהודים, ניסתה בדרכים שונות לבטא את הזיכרון היהודי הייחודי מאז העת העתיקה. אולם, היא אין בידה כמובן היכולת לשחזר אותו במלאוּת, ואף נמצאת עמו בדין ודברים נוקב; זוהי הסתירה הפנימית המונחת לרגליהם של כותבי ההיסטוריה באשר הם, ויהודים כותבי תולדות עמם, בכלל זאת. |
|||
|
יהודה מגידוביץ – אדריכל בתל אביב
וינסטון צ'רצ'יל ויחסו אל הציונות והשואה
הזהות העצמית של עם ישראל בתקופת בית שני
|
פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/כ"ז בניסן
5 במאי 970, הכיבוש הפאטימי של ארץ ישראל החל בסביבות היום; אך שהשגת מירב השליטה על הארץ על ידיהם התארכה כשלושים שנה. הפאטימים אישרו את מיניו של ראש ישיבת ארץ ישראל כראש היישוב היהודי בארץ, והוא כונה גם "ראש היהודים", עד שלהי המאה ה-11.
נשר היא עיר במחוז חיפה שבצפונה של ישראל, מדרום-מזרח לעיר חיפה. בעיר חיים כ-24,000 תושבים, מהם כ-90% יהודים והשאר בני זהויות אחרות. כ-6,900 איש, כ-30% מהתושבים, הם עולים חדשים. תחום שיפוטה של העיר הוא 12,090 דונם, והוא משתרע בין שטח הטכניון, אוניברסיטת חיפה, פארק הכרמל, יגור, כביש 75 ואזור הצ'ק פוסט שבחיפה.
בשטח העיר מספר אתרי תיירות, שהמפורסם בהם הוא פארק נשר, פארק יערני מטרופוליני בשטח של 200 דונם. בשטח הפארק שני גשרים תלויים הנישאים על ידי כבלי פלדה.
תחילתה של נשר בשכונת פועלים שהוקמה בשנת 1924 ללא תכנון וארגון רשמי על ידי פועלי בית החרושת "נשר", שרצו לגור לידו ולחסוך את ההליכה הלוך ושוב כל יום מחיפה, דרך כפרים ערביים עוינים ששכנו על הכביש בדרך לעיר. שכונת הפועלים הוקמה ליד המפעל ונקראה על שמו. ההיסטוריה של הקמת היישוב משולבת בהיסטוריה של הקמת בית החרושת. לאחר מלחמת העצמאות ועזיבת הכפרים הערביים השכנים, הם אוכלסו על ידי יהודים והוקמו היישובים תל חנן ובן-דור. בשנת 1949 הוקמה שכונת גבעת נשר. בשנת 1952 אוחדו ארבע שכונות נשר למועצה מקומית אחת. עם השנים הורחב היישוב, ונבנו בו במעלה הכרמל שכונות חדשות: שכונת גבעת עמוס ושכונת רמות יצחק. תנופת הפיתוח והצמיחה הדמוגרפית לוו בהשקעה גבוהה מאוד בתשתיות כמו פיתוח אזורי תעשייה, פתרונות תחבורתיים ובעיקר השקעה בחינוך ותרבות ובנושאי איכות החיים ביישוב. שיאו של התהליך היה בשנת 1995, אז הוכרזה נשר כעיר.
חסידות אשכנז היא חוג דתי שהתפתח אצל יהודי אשכנז במחצית השנייה של המאה ה-12 ובמאה ה-13. אנשי חסידות אשכנז כינו עצמם "חסידים" בלי התוספת "אשכנז". תוספת זו התווספה לתיאור הקבוצה רק אחרי שנוסדה חסידות הבעש"ט. מייסדי חסידות אשכנז הם רבי שמואל החסיד (בנו של רבי קלונימוס הזקן) ובנו רבי יהודה החסיד (1150–1217), מחבר ספר חסידים, שהפך במהרה להיות הדמות העיקרית בתנועה. שניהם צאצאים של משפחת קלונימוס, שהיגרה באמצע המאה ה-10 מאיטליה לגרמניה. לא ברור מה היה ההיקף של תנועת חסידי אשכנז: האם מדובר בגוף אזוטרי שהכיל רק קבוצות אליטיסטיות קטנות שהונהגו בידי תלמידי החכמים או בתנועה שכללה את מרבית היהודים בגרמניה באותה תקופה. בכל אופן ברור שאת המנהגים המיוחדים, ובעיקר את מנהגי הפרישות והסגפנות, נהגו רק תלמידי החכמים. יש חוקרים הטוענים כי הרקע לצמיחת התנועה היה מצב המצוקה והסבל שאפיין את יהדות גרמניה בתקופת מסעי הצלב.
לרשימה המלאהרבי עקיבא היה תנא ארצישראלי, בדור השלישי של התנאים. היה מנהיגו הרוחני של מרד בר-כוכבא. רבי עקיבא נחשב לאחד מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. הוא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. הוא נזכר בתלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. רבי עקיבא היה בין עשרת הרוגי מלכות, הוא נהרג על קידוש השם, לאחר שנתפס על ידי השלטונות הרומאים בארץ ישראל.
לרשימה המלאה בנושא אישיות נבחרתצבי (היינריך) הירש גרץ מן ההיסטוריונים היהודים הבולטים ביותר במאה ה-19 ואיש מחשבת ישראל. נודע במיוחד בזכות חיבורו המונומנטלי "דברי ימי ישראל". בשנים 1849-1852 ניהל מספר בתי ספר יהודיים, ביניהם במיקולוב ובברסלאו. במשך סמסטר אחד (1852/3) הרצה בברלין על היסטוריה יהודית ולבסוף זכה במשרת מרצה להיסטוריה יהודית בבית המדרש לרבנים בברסלאו ביולי 1853. במקביל, עסק בפירוש התורה. בשנת 1861 התמנה גרץ להיות העורך של כתב-העת של תנועת "חכמת ישראל". כאיש התנועה הוא האמין שעם ישראל הביא לתרבות המערב את המונותאיזם וערכי המוסר שעליהם היא מושתתת, וכי זהו ייעודם של היהודים בקרב הגויים. הוא סבר כי היהודים להתערות בקרב הגויים, אך עם זאת לשמור על ייחודם הלאומי. על כן, זלזל ביהודי מזרח אירופה שדבקו בלימוד תורה וביידיש. לגרץ היו דעות נחרצות נגד תנועת ההשכלה ותופעת ההתבוללות של יהודים באירופה. הוא גם הסתייג מהחסידות, מהקבלה ומהכמיהה למשיח, וראה בהן הסתמכות על הרגש מאשר על ההיגיון.
לרשימה המלאה של היסטוריונים נבחריםבית מינץ - מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים הוא המוזיאון של המושבה גדרה אשר נוסדה על ידי אנשי ביל"ו בתקופת העלייה הראשונה. המוזיאון מציג חפצים ותעודות של אנשי ביל"ו מתקופת העלייה הראשונה ואילך.
הזהו אדם (באיטלקית: Se questo è un uomo) הוא ספר תיעוד והגות מאת הסופר והכימאי האיטלקי-יהודי פרימו לוי על תקופת היותו אסיר במחנה ההשמדה אושוויץ. פרימו תיאר את תודעתו העצמית ואת חוויותיו, את תלאותיהם וקורות חייהם של אסירים שהכיר, אשר קובצו מרחבי השטחים הכבושים על ידי גרמניה הנאצית. תיאור חיי היומיום הקשים סביב היממה במחנה ובאתרי עבודת הכפייה שאליהם נשלחו האסירים, הוא ריאליסטי עד לפרטי פרטים, ועם זאת שולבו בו הרגשות, התקוות ותפיסות העולםשל האסירים והתמודדותם עם אין האונים, הסבל והמוות הנשקף למול עיניהם כשגרה.
ארכיונים בתולדות עם ישראל הוקמו בישראל וברחבי העולם כדי לשמור על כתבי יד, מסמכים ותעודות של קהילות ואישים. ארכיונים של קהילות ושל יחידים, במשך הדורות, ובמיוחד בעת החדשה הוקמו מאות ארכיונים; חלקם אבדו מפגעי הטבע או בידי פורעים. הארכיונים אוצרים חומרים מגוונים, במדיה כתובה ואמנותית, מודפסת ומצולמת, מאלפי השנים של תולדות עם ישראל.
ארכיון הקיבוץ המאוחד, הנמצא ב"יד טבנקין" באפעל, הוקם בשנת 1957. הוא מכיל מסמכים ותעודות של "הקיבוץ המאוחד" מאז שנוסד בשנת 1927. בארכיון מסמכים רבים, כתבי יד ומודפסים, של ארגונים שהוקמו על ידי חבריה או כהמשך לה, כגון התנועה הקיבוצית המאוחדת; גנוזים בו מסמכים של ארגונים חלוציים תנועות נוער שהקימו אנשי "הקיבוץ המאוחד" ו"החלוץ" בתפוצות ישראל ובארץ, כגון "גדוד העבודה", "החלוץ למרחב", "המחנות העולים", "הבונים דרור", והנוער העובד והלומד"; של ארגוני מגן, כגון "ההגנה" ו"הפלמ"ח". כמו כן, נמצאים בו מסמכים רבים של המפלגות והארגונים שעמדו בקשר עם "הקיבוץ המאוחד", כגון מפ"ם ומפא"י.
מכתבי יֵב, הידועים גם כתעודות יב, או הפפירוסים של יב, הם אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס. בתעודות שנתגלו יש כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על-גבי שברי חרס). המסמכים כתובים במצרית היראטית ודמוטית, בפרסית, בלטינית, ביוונית ובקופטית ואולם רובם המכריע כתוב בארמית, בניב מיוחד המקביל לארמית המקראית, שהייתה השפה הרווחת (לינגואה פרנקה) בהממלכה האחמנית ששלטה על האזור באותה תקופה. המסמכים העשירו רבות את השערות ומסקנות ספרות המחקר על תולדות היהודים בתקופת בית ראשון ושני, מחקר מצרים העתיקה והאימפריה הפרסית וגם מחקר השפה הארמית, הדיאלקטים שלה וההתפתחות ההיסטורית שלה.
מיזם תולדות עם ישראל באימפריה העות'מאנית בעת החדשה. מטרת המיזם היא ליצור ולטפח ערכים, תמונות וחטיבות ידע במנעד ההיסטורי של החברה והתרבות היהודית באימפריה העות'מאנית מאז המאה ה-15. לאחר גירוש ספרד בשנת 1492, עברו רבים מיהודי חצי האי האיברי אל האימפריה העות'מאנית, ובכלל זה אל ארץ ישראל. תמורות אלו השפיעו על מכלולי התרבות והיצירה ועל מבנה החברה בקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית ובתפוצות ישראל בכללם.
לרשימת מיזמי הפורטלהיסטוריה | תנ"ך | צה"ל | ביתא ישראל | היישוב | השואה |
ישראל | יהדות | השפה העברית | אתרי מורשת בישראל | ארכאולוגיה של המזרח הקרוב |
הספרייה הלאומית |
- כאן ואולי גם כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא תולדות עם ישראל שרק מחכים שירחיבו אותם.
- מה שווה דף בקשת תמונות ואיורים אם לא מתייחסים אליו?
- נשמח לקבל עזרה ברשימת הערכים המבוקשים (אם בהוספת ערך מבוקש או בכתיבתו) וברשימת הערכים הזקוקים לשיפור (אם בהוספת ערך דורש שיפור או בכתיבתו) -
מצאו ערכים לשיפור בנושא תולדות_עם_ישראל: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)